במשקפיים של ויצו 2018 – חמש עבודות מתוך תערוכת הגמר של המחלקה לארכיטקטורה במרכז האקדמי ויצו חיפה

עברנו לכתובת חדשה: http://www.pinat.co.il/.

מאת: אדר' עומרי זילכה. עריכה לשונית: אביעם בן-נעים.

זה זמן רב שתערוכת הגמר של בוגרי המרכז האקדמי ויצו חיפה היא הדבר הכי מעניין בעיר בחודשי הקיץ המהבילים. השילוב של מקצועות העיצוב השונים המוצגים (עיצוב אופנה, תקשורת חזותית, צילום וארכיטקטורה), האופן שבו התערוכה מוצגת ברחבי הבניין והסוגיות העולות מהעבודות הופכים את התערוכה למעניינת ומהנה. בזמן שהתעמקתי בעבודות העוסקות בחיפה במחלקה לארכיטקטורה, הים הציץ מתוך החלון ומנוף של הנמל זז לו באיטיות. חיפה של המציאות ושל התאוריה האקדמית נפגשו לרגע קט, ועל פניי התפשט חיוך. אסקור כאן חמש עבודות העוסקות בחיפה:

  1. אריה חיון "דור ה-Y על ציר ה-Z":

לטעמי העבודה הטובה ביותר היא עבודתו של אריה חיון "דור ה-Y על ציר ה-Z", אשר עוסקת בנושא הכי חם שיש בשנים האחרונות – מחירי הדיור והיצע הדירות. חיון מציג משוואה פשוטה לפיה הדירות יקרות בשל עלות הקרקע, ומציע לחפש תחליף לקרקע. את התחליף הזה הוא מוצא באופיה הפיזי של חיפה – בקירות התמך הגבוהים שיש בעיר או במורדות הגבעות שלעיתים מהווים קירות של ממש. לטענתו, מקומות אלה הם פוטנציאל תכנוני המצוי בעיר ועליהם הוא מציע לבנות מבני מגורים ורטיקאליים, מבנים זמניים שיודעים "להתלבש" על אותם המקומות ולייצר יחידות דיור זולות ואיכותיות.

בתור מקרה בוחן בוחר חיון צלע מצוק מתחת לשכונת רוממה הוותיקה ובה ממקם את המבנים. המצוק הפצוע מנוצל לבניה, השכונה הקיימת מקבלת עיבוי כזה שלא מפריע לתושביה (בניגוד לפרויקטים של תמ"א/38), המבנים החדשים מחוברים למערכת התחבורה הקיימת וצורכים את שירותי הציבור שבשכונה ובעצם הם מנצלים שטח "אוויר". ובמשפט אחד: לצופף מבלי לצרוך שטח.

בפרויקט הזה יש הברקה. כולנו שמים לב לשכונות שבונים בחיפה או בכל מקום אחר בארץ, שכונות שינה מנותקות הנבנות על שטחים פתוחים ולעיתים אף איכותיים (ראו מקרה גבעת זמר), ותוהים למה חייבים להרוס את השטחים האלו. עבודתו של חיון מישירה מבט אל הבעיה הארצית (פתרונות דיור זמינים) ומציעה פתרון שמצופף שכונות קיימות, מנצל את מה שיש לחיפה להציע ויוצר מצב בו כולם מרווחים. הלוואי שיהיה מי שירים את הכפפה וייקח את העבודה שלו צעד קדימה לקראת מימוש.

ואם בסוגיות בוערות עסקינן, איך אפשר שלא לדבר על אזורי התעשייה בחיפה ובאזור המפרץ? לנושא הזה התייחסו שתי סטודנטיות: קרן זיסמן ואליסיה גרוינום.

2. קרן זיסמן "חצר הנמל":

עבודתה של קרן זיסמן "חצר הנמל" עוסקת באזור חוף שמן וספציפית באזור חוות המיכלים שבו. זיסמן מתחברת ליום שאחרי שיקוע הרכבת ופתיחת העיר לים (יש הימורים בקהל מתי זה יקרה?) ומציעה לשקם את האזור הזה ולהעניק לעיר פונקציות אורבניות כמו מגורים, מסחר, תרבות ועוד. המעניין בעבודתה הוא השימוש מחדש במיכלים והפיכתם לחלק מהמרקם העירוני המתחדש. באמירה זו יש בגרות, שכן רבים מאיתנו היו רוצים להעיף את המיכלים האלו ולא לראות אותם לעולם, אולם זיסמן מסבירה כי למבנים אלו יש מקום בזיכרון של חיפה התעשייתית. ובמשפט אחד: בעוד הפונקציה שבמקום צריכה להשתנות, הזיכרון של עברו התעשייתי של המקום יכול להשאר. אם תחשבו על זה, שכונה שיש לה אופי בינוי כל כך ייחודי תהיה בעלת רוח מקומית ובוודאי לא תהיה שכונה גנרית וסתמית כמו השכונות החדשות שנבנות היום.

3. אליסיה גרוינום, "Eco Sphera":

עבודתה של אליסיה גרוינום Eco Sphera עוסקת במתחם בז"ן ובנקודה בזמן בה העולם יגיע ל"שיא תפוקת הנפט"; כלומר זמן עתידי שבו הנפט ייגמר ויהיה צורך למצוא לו תחליפים, ובד בבד יתעורר הצורך למצוא שימוש חדש לכל הסטרוקטורות התעשייתיות אשר משמשות היום את תעשיית הנפט במתחם. הפרויקט מתאר את טיהור הקרקע וחידושה על ידי צמחייה ומציע שימוש במקום בשלבים ובמפלסים המתאימים לשלב שבו נמצא תהליך הטיהור. כך למשל, כל עוד הקרקע לא טוהרה, מפלס הקרקע לא נגיש לציבור, אולם לאחר טיהורה גם הוא חוזר שוב לידי הציבור. עוד בפרויקט שימוש שונה בסטרוקטורות במתחם בז"ן למגורים, מבני ציבור וגם לתעשייה חלופית ולא מזהמת לתעשיית הנפט. בחלק מהמבנים שתכננה אליסיה יש דופן חכמה אשר יודעת להיפתח ולהיסגר בהתאם לתנאי הזיהום אשר עדיין יהיו במתחם בשלבים המוקדמים יותר של חידושו. כמו בפרויקט של קרן זיסמן, גם כאן יש בגרות בהבנה שלחיפה יש אופי וזהות תעשייתית, וזו יכולה לשמש כר פיזי ורעיוני לחידוש האזור.

4. אלה מנשה, "במגרש של הגדולים":

לעומת שני הפרויקטים הקודמים אשר עסקו במתחמים שהם פרי תכנון הבריטים, בחרה אלה מנשה במסגרת הפרויקט שלה "במגרש של הגדולים", לטפל במתחמים שהם פרי תכנון שלנו, הישראלים, חלקם אף עכשוויים יחסית. מנשה מתמקדת במבואות חיפה הדרומיים בין כביש 4 להר ובין קניון חיפה בצפון לטירת הכרמל בדרום, אזור בו אנו מוצאים תשתיות תחבורה ארציות, את מתחם מת"מ המסוגר, איצטדיון סמי עופר, קניונים, בסיס צבאי ועוד. לטענת מנשה כל האלמנטים האלו במרחב הינם אנטי-עירוניים ואינם פועלים תחת מערכת שלדית רציפה ולכן יוצרים חיץ במקום חיבור ומערכת תפקודית אחת. מנשה מציעה מסגרת לרצועה שבין מרכז הקונגרסים לבין טירת הכרמל, אשר בה יהיו פונקציות ציבוריות, בתי מלון, משרדים, מתקני ספורט – כל אלה בנוסף לשימושים הקיימים כבר במקום. כמו כן מציעה מנשה להמשיך את שכונת נאות פרס דרומה ואת טירת הכרמל צפונה עד למפגש ביניהן בשטח ציבורי פעיל ומרכזי על התוואי של נחל אחוזה. למרות קנה המידה הגדול של הפרויקט (כ – 1500 דונם) ניכר שמנשה הצליחה להשתלט על תא השטח, לתת מקום לכל המרכיבים בו ולקשור אותם יחד למערכת עירונית אחת. מי שמכיר את האזור יודע שלמרות המיקום הטוב של שכונת נאות פרס היא לא מחוברת כיום לעיר בשום צורה (מלבד ברכב פרטי), והצעה כזו מציעה למי שגר בה ליהנות מכל העולמות, שכן הם (יהיו) ממש סמוכים לביתו. חבל שבארץ לא מתכננים בראייה כוללת כמו מנשה, אלא במקטעים מקטעים ולרוב ללא חיבור ביניהם.

5. יגור אדמוביץ', "גן אירועים":

הפרויקט האחרון אותו אסקור הינו הפרויקט "גן אירועים" של יגור אדמוביץ'. הפרויקט מתעסק בעוד אחד מהמקומות האהובים על סטודנטים לאדריכלות – ואדיות חיפה – ומתמקד בוואדי לוטם. אדמוביץ' מזהה את הקשר החשוב בין העיר, האדם והטבע ואת מערכת היחסים ביניהם, אבל גם מזהה מה שרבים מאיתנו מרגישים – הטבע והוואדיות אומנם נוכחים אבל הם לא מאוד נגישים לציבור (ויש שיגידו שטוב שכך). אחרי מחקר מעמיק מציע אדמוביץ' תכנית פעולה לכל ואדי לוטם, ובה התערבויות שונות בגודל, בקנה המידה, בשימוש ובאופי הפיזי שלהן. בין היתר הוא מציע גשר המחבר בין השכונות המנותקות על ידי הוואדי, אשר משלב מתחם שהייה ואפשרות ירידה לערוץ הוואדי; מתחם נופי בשילוב ערוצי הוואדיות עם בריכות עונתיות ושבילי טיול; מערכת תוספות אדפטיבית – קליפס, המאפשרת הרחבה של הטיילת והטמעה של חללים רב שימושיים לצורכי התושבים, ללא טביעת רגל אקולוגית. העדינות והאהבה לטבע שמאפיינים את העבודה שלו הולידה מרחב ציבורי המשרת את תושבי העיר ומקרב אותם אל הטבע ללא פגיעה בו. גם במקרה הזה הלוואי שיהיה מי שיממש ולו אחת מההתערבויות המוצעות כך שכולנו נוכל ליהנות קצת יותר מהטבע העירוני מבלי לפגוע בו.

וכך, עוד דור של אדריכלים יוצא אל השוק הרחוק שנות אור מעולם האקדמיה. כולי תקווה שהם יביאו את ההתלהבות, הרוח הצעירה וגישות התכנון העכשוויות שלהם וישנו קצת את עולם התכנון הישראלי והחיפאי, שזקוקים שניהם לניעור רציני. בהצלחה לכולם!

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s